ענייני קופים: התנדבות עם חיות בר בבליז
הביקור שלי בבליז שינה את חיי. למרות שבליז מדינה קטנה, היא כל כך צבעונית ומרתקת שיכולתי להישאר שם לעד. יש עוד כל כך הרבה לחקור, לחוות ולראות.
הגעתי לבליז בשביל התנדבות במרכז הצלה לחיות בר בשם ״ויילדטרקס״, מרכז המתמחה בהצלה ושיקום של פרות ים וקופים. פרות הים משכו אותי לשם, אבל הקופים שינו את חיי מן הקצה אל הקצה, וקופי העכביש בפרט.
התאהבתי בבליז מהשנייה הראשונה. בתחנת האוטובוס שקעתי בשיחה על פרות ים עם כמה מקומיים ידידותיים, ופספסתי את האוטובוס האחרון לסרטנחה. אבל חברי החדשים התגייסו לעזרתי, ומצאו לי הסעה עד אורנג׳ ווק, שם הבטיחו שאוכל לתפוס את האוטובוס. ואחרי שהבטחתם התגשמה, הנסיעה באוטובוס הישן והכחול לסרטנחה הייתה חוויה עליזה, עמוסה בחברים חדשים, בירות בלקין, והצעות לטיולים שנאלצתי לדחות משום שלמחרת כבר התחלתי לעבוד.
במרכז הצלה נדרשתי לקפוץ מיד למים (תרתי משמע!). הגישה הזאת התאימה לי, רציתי להיות כמה שיותר מעורב, וזה בדיוק מה שקיבלתי. ביום הראשון נכנסתי למים עם פרות הים, בניסיון לגרום להם להתעמל, חלק חשוב משמירה על בריאותם בזמן תהליך השיקום. בסך הכול, הם לא בנויים לחיות בבריכות בטון, אליהם הגיעו בנסיבות קשות, וצריך לעבוד קשה בשביל שיחזרו למצב טוב. לא היה הרבה זמן למחשבות כמו ״אלוהים, זאת פרת ים לידי!״, היה כל כך הרבה מה לעשות וכל כך הרבה ללמוד.
ביום השלישי מצאתי את ייעודי- קופי העכביש, החבר׳ה שלי, הדת החדשה שלי, ולא יכולתי לעצור. האמת שלא רציתי לעבוד עם הקופים, אפילו לא ידעתי למה. וברור ששובצתי לעבוד עם הקופים. ולא סתם עם קופים, אלא עם קופי העכביש, הקופים הכי מאתגרים בצד הזה של העולם. הקופים שכמעט כל שאר המתנדבים לא הורשו להתקרב אליהם. ״אל תדאג, אתה מתאים לקופי העכביש״ פנתה אליה האישה שהקימה יחד עם בעלה את מרכז ההצלה, ״אני ממש שמחה לגבי זה״. אם רק היה לי מושג עד כמה היא צודקת. וזה לא שאין ממה לחשוש, מי שלא מכיר קופי עכביש צריך להיזהר (בלשון המעטה) בעבודה איתם. הם לא בנויים לחיים בשבי (מי כן?), שיעמום ותסכול עלולים להפוך אותם לחיות מסוכנות. אמנם כל הקופים היו בתהליך שיקום לפני השבה לטבע, ובמרכז נתנו להם את התנאים הכי טובים שאפשר, אבל הם עדיין לא היו חופשיים בג׳ונגל. וקופי עכביש, למרות המראה הצנום שלהם, הן חיות זריזות, חזקות, חכמות ובלתי צפויות מאין כמוהן. עד היום האחרון שמרתי על עירנות, אבל בימים הראשונים שמרתי על מרחק עוד יותר גדול ממה שהורו לי, תמיד נתתי להם להוביל את מערכת היחסים, והיחיד שקיבל אותי מן השנייה הראשונה היה פרוליק, שבירך אותי כל פעם שהתקרבתי למתחם קופי העכביש בקריאות לבביות. בפעם הראשונה נדהמתי מגודל מתחם קופי העכביש, המחולק לשלושה כלובים גדולים, אחד לכל קבוצה, המחוברים לכלוב ענק שנבנה סביב עץ גדול ויציב מספיק, עליו יוכלו לפתח את היכולות הדרושות להם כקופים.
תהליך השיקום הוא תהליך מורכב וארוך שנמשך כמה שנים. בגלל שכמעט כל הקופים נחטפו כגורים, הם פשוט לא יודעים להתנהג כמו קופים, והמרכז מנסה להכין אותם לחיים הטבעיים המתאימים להם. זאת אומרת, ללמוד את הכשרים הטבעיים הנחוצים להם כמו טיפוס על עצים, חיפוש אחר מזון מתאים, חיים חברתיים בקבוצה וכדומה מאחורי כל זוג עיניים שובבות מסתתר סיפור קורע לב. מהרגע הראשון התאהבתי בהם, ולא הבטתי לאחור.
צולם על ידי ערן גיסיס, אשר התנדב במרכז Wildtracks בתחילת 2015.
היו זמנים קשים, היה מחסור בידיים עובדות, אבל תחושת השליחות של צוות המקום חלחלה אל כולם, וכל אחד עשה כמיטב יכולתו בשביל המטרה המשותפת למענה הרחקנו עד שם. המסירות חסרת הפשרות של צוות המרכז הדהימה אותי, אין דבר שיעמוד בין צוות ויילדטרקס לבין חיה הזקוקה לעזרה.
אני יכול להמשיך בלי סוף. לספר על כל תעלולי הקופים שתמיד הפתיעו אותי. אוכל לספר על משימת ליקוט עלי מאכל לקופים מהג׳ונגל- ארבעה שיטוטים יומיים בג׳ונגל בהדרכת עובד מקומי, על שפע החיים שרוחשים בין הצמחייה העבותה, שועלים אפורים, אגוטים, ארמדילים, טוקנים, ינשופים, נחשים, קואטים, ולצערי רק שאריות של יגוארים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. יש יותר מדי מה לספר!
אבל שהותי בבליז לא הוגבלה למרכז ההצלה. בליז אולי מדינה קטנה, אבל יש לה הרבה מה להציע. את מרבית הזמן החופשי שלי מחוץ למרכז ביליתי באיים. קי קורקה- אי בו הזמן תמיד מאט, ולא חסר מה לעשות. הף-מון קי, אי בודד בים הטרופי המשמש כאתר קינון לציפורי ים, ולחופיו האקזוטיים שוניות שופעות חיים. אבל לא רק איים, גם ביבשת יש מה לעשות, מביקור באתר ההיסטורי של למאני, ועד לטיולים באחת משמורות הטבע השופעות.
אז מה הרשים אותי במיוחד בבליז- כל הטבע מסביב? שפע הציפורים וחיות הבר? האתרים הארכיאולוגיים של בני המאיה? הג׳ונגל הפראי? החופים היפהפיים והים שוקק החיים? המקומיים מסבירי הפנים? האוכל המצויין? כמו שאמרתי, לבליז יש הרבה מה להציע, והביקור שלי לא הספיק. בקרוב שוב.
הכתבה מסע לבליז: כך התאהבתי בקופי העכביש של ערן גיסיס ב-ynet
